בואו נדבר רגע על הסרט "מסכי עשן". הוא ממחיש לנו עד כמה ניתן בקלות רבה ואפילו מבהילה, להשתלט על המוח של הצופה.
גדלנו עם האמונה שאני שולט על החלטותיי, אני מפעיל שיקול דעת ויכול להבחין בין טוב לרע, אני מנתב את חיי לטוב או לרע בכוח הרצון שלי. ואז בא הסרט, עם מטרה לא לגמרי טהורה, ומפרק לנו את מה שרצינו להאמין בו, את המחשבה התמימה שהרשתות החברתיות באו כדי לתת מענה נקי למען החברתיות שלנו, בני האדם, ואומר לנו במילותיו: תתעוררו, עבדו עליכם! העולם מונע מאינטרס. הכסף הוא שם המשחק.
הרשתות החברתיות הפכו לזירה לשנאה, הן לא מקרבות לבבות, לא מביאות שמחה, כל אגו מתפרץ בלי חשבון לאף אחד. הפילוג וההסתה חוגגים על הדם בכיעור שכל יום מנצח את קודמו. כלי התקשורת למיניהם רותמים לעזרתם, במומחיות רבה של השתלטות על המוח, תהליכים כימיים ביולוגיים שמתרחשים בגוף האדם. מנצלים את הדופמין שמופרש ועוד כהנה וכהנה אנזימים, כדי להפוך אותנו לעבדים נרצעים שלהם עד סוף העולם.
עד מתי? איך מחזירים את החברתיות היפה לרשת? אולי, אם זה מה שקורה ברשתות, עדיף שייעלמו? חלקן, למראית עין, מנסות להילחם בתופעה. האם יש להן אינטרס להילחם בתופעה? הלא האלימות היא הגולם המטיל בעבורם ביצי זהב משנאה רווית דם. אפילו הרשת שפנתה לפיתוח טכנולוגי ישראלי כדי שיציע איך להתגבר על ביטויי השנאה, לא באמת מתכוונת לכך,זו מראית עין. השאלה היא האם פיתוח טכנולוגי (אפילו מהמוחות הישראלים היצירתיים שמביאים לנו המון גאווה) הוא הפתרון לבעיה?
לא נראה לי שפיתוח טכנולוגי זו התשובה לשפל שמכה בכל חלקה בחברה. אם רוצים עקירה מהשורש של הבעיה, יש לבטל באחת את כל אמצעי התקשורת, להשקיע בחינוך מחדש של אנשי תקשורת בעולם כמו שעושים קבלה לעם. ללמדם מהי טובת הכלל, ואיך משתמשים בכל אמצעי התקשורת לטובת החברה, איך בונים מערכות קשר של אחד בשביל כולם וכולם בשביל אחד. במקביל יש להתחיל בחינוך של כל אדם ואדם מקטן ועד זקן. חינוך שיפעיל בנו שוב את שרירי האהבה לזולת, שרירים שבחסות התקשורת המרעילה שכחנו מקיומם.