"על כורחך אתה נולד ועל כורחך אתה חי אבל ברצונך החופשי אתה חי". הבחירה החופשית הניתנת לאדם היא אם להיות צדיק או רשע. גורל הופך לעוד. כמה יפה תפיסת עולם כזאת וזאת כוונתה: אנחנו לא שואלים לסיבת הרע ולא לתכליתו כי אם לתיקונו ולהעלאתו. כמו שאומר בורא עולם לאיוב כשהלה מתלונן "איפה היית ביוסדי ארץ". איוב הנדיב, רב הרושם, מקבל את שיעורו. חייבת לציין שלפני שנים רבות קראתי אצל רב מסוים משהו שטלטל אותי עמוקות ורק שנים רבות אחרי, בלימודי האחרונים בקבוצה, בעשיריה, הבנתי, שרק ביחד אפשר להגיע לתובנות ישירות דרך המושג "תפילת רבים", שדרכו אפשר להבין את הכלל הגדול ביותר בתורה "ואהבת לרעך כמוך" כמו שמסביר הרב לייטמן. איוב מתפלל, מעלה עולות מפחד "אולי חטאו בני וברכו אלוהים בלבבם".

כן, גם איוב חייב תיקון. דמות נוספת שמין הראוי היה לפתוח בה "עם צדיקים מחמירים", הוא הניסיון שאברהם אבינו עמד בו. עמד לעקוד את בנו יחידו ועדין הצדיק את בוראו. נסיונות ולא עונשים, נסיונות שמביאים ומעלים את תודעת האדם לזיכוך, כדי להגיע על ידי היסורים ישר אליו ואז, כמו באגדות, הסוף הוא תמיד טוב, גם אם לא תמיד מזהים את הטוב והמטיב  באופן סכריני, ומאז חיו באושר…

מהו אושר? מילותיו של השיר של יהונתן גפן שהם כעמודי צאן ברזל בנשמתי: "קוראים לזה אושר כשמו אין יודעים,  אל נכון תפילתי על שפתי מתיבשת, ונישאת ונישאת כדמיון,  לראות- הוא עוצם העיניים, לשתוק -הוא שומע הכל, אם אכרע לפניו אפיים אבטא הנצורות בכח". אכן זו דרכה של תפילה שנענת תוך כדי אמירתה.