העבודה שלי די קשה ומתישה. מאד מתגמלת, רגשית בעיקר, אבל לא פשוטה בכלל, ובזמן האחרון הקושי כבר עולה על ההנאה, ומצאתי את עצמי חושבת על פרישה. בראשי אומר לי קול – ככה את מוותרת לעצמך? הרי אם תברחי מקושי במקום אחד, תמצאי אותו כפול במקום אחר. וואלה, צודק. החלטתי, שאם את האנשים אני לא יכולה לשנות, ואת התנאים אני לא יכולה לשנות, אנסה לשנות את עצמי, או יותר נכון את היחס שלי, זהו הגורם היחיד שנמצא איכשהו בשליטתי. עשיתי חושבים והגעתי למסקנה, שצריך לשים כל החשבונות בצד וללכת לעבודה במחשבה – רוצה לעשות טוב. סומכת על היקום, ששם אותי במקום שבו זקוקים לי, ולכן אני מבקשת ממנו עזרה.
צריך לשים את הלחץ בצד, כולל את המחשבות על חשבון הבנק, על שכר דירה, על דעות של קולגות או של החברה אמר לי פעם ערן שיוביץ. אני הולכת כל יום לעבודה בלב פתוח ובמוח סקרן – מה היקום רוצה ללמד אותי היום? איך אני אשתנה היום? איך אני אצליח להעניק לאנשים מסביבי?
דודה שלי ז"ל היתה אומרת לי תמיד – תחשבי על הכוונה שלך. על מה שיש לך בלב וזהו, תלכי עם זה, ושום דבר לא יפריע לך בחיים כי הלב שלך יהיה נקי. אני חושבת שהיא צודקת. לא משנה מה היא העבודה שלך, שמו אותך במקום שבו אתה צריך ללמוד שיעורים בחיים, וגם ללמד אחרים ובעיקר פשוט לתת. לעשות טוב. לשמח. להועיל. לא משנה מה התפקיד שלך, על המשמעות שלו אתה מחליט. מזיז ניירות, מנקה רחובות, שף או עורך דין – אתה נמצא במקום שיכול לעשות טוב לאנשים בחייהם ולשרת את החברה. הקורונה, פתחה לי קצת את העיניים וגרמה לי להבין שאין הרבה שבאמת נמצא בשליטתי. השינויים בחיים יקרו ואני לא יודעת מה יקרה עוד רגע אבל דבר אחד הוא שלי – איך אני יגיב. היחס שלי. כמה טוב או רע אני מביאה לאנשים שסביבי. וזה כל מה שחשוב.
כל מערכת הטבע והמציאות מגיבים לכוונה שלנו, למחשבות ולרצונות שלנו. כמו שהאטום וחלקיקיו הם הכוח החזק ביותר בעולם החומרי, כך המחשבות שלנו הן הקובעות את המציאות בכל הרמות. אני בוחרת בטוב, להנות מכל רגע בחיים, לאהוב את העבודה שלי, להתחדש בכל יום, ואני סומכת על הטבע שיעזור לי להתגבר על כל האתגרים. עבודה, משפחה, עולם גדול, זה לא באמת משנה – הכל זה שיעורים בלאהוב.