את התלונה הזה, שאלוהים משחק בקוביות, כתב אלברט איינשטיין במכתב לקולגה בנקודת זמן שבה המדע עזב את הדטרמיניזם, שזה סה"כ מילה מסובכת לרעיון לא מסובך שליווה את האדם מעליית המדע והוא שניתן לחזות את העתיד על פי העבר. דימוי מפורסם מתאר את היקום כולו כמו שעון ענק שאלוהים מתח בתחילת הזמן והוא פועל לפי חוקי הטבע מאז ועד קץ הזמנים. כל תלמיד שלא ברח משיעורי פיזיקה לים מכיר דוגמאות כאלה: זורקים כדור לגובה, אפשר לחשב מתי הוא יחזור לקרקע, פותחים פתח במיכל מים, אפשר לחשב מתי המיכל מתרוקן וכן הלאה.
אלא שהקביעה הזו, שאפשר לחזות את העתיד של מערכת בטבע לפי העבר, התחילה להיסדק בתחילת המאה ה-20 עם גילוין של תופעות שלא הייתה אפשרות לחזות את העתיד שלהן. לחלק מהתופעות האלו אין הסבר טוב עד היום. דוגמא שקל להבין: נניח ששולחים פוטון של אור (חלקיק האור היסודי) לכיוון לוח עם שני סדקים, דרך איזה סדק יעבור הפוטון? תחליפו את הפוטון בכדור טניס ואז קל מאוד לקבוע את הכיוון שלו, אבל הפוטון עושה משהו מוזר ולפי כל הסימנים עובר דרך שני הסדקים. גם באיתור של אטומים התגלו בעיות דומות, בשונה מכדורי טניס שקל למצוא, ושם נקבע בסוף שיש חוק טבע שמונע את האיכון המדויק של האטום והוא נקרא עקרון האי- ודאות של הייזנברג.
למעשה, איתור של חלקיק בסיסי כמו אטום או אלקטרון אפשרי רק בהסתברות מסוימת, כמו הסיכוי של מטיל קוביות בקזינו לקבל תוצאה מסוימת, ומכאן ההערכה של איינשטין שהתחלנו בה. רוב האנשים לא מחפשים אטומים או אלקטרונים, ואת כדורי הטניס שלהם קל למצוא, בהנחה שהכלב לא לעס אותם ולכן אפשר לחשוב
שהויכוח הוא תיאורטי אבל זה לא המצב. האלקטרוניקה בימינו ממוזערת כל כך שחוקי הפיזיקה הרגילים כבר לא משפיעים וצריך להתחשב במצב שאיינשטין כינה "זריקת הקוביות של אלוהים" על מנת שהאייפון שלכם יעבוד כמו שצריך.
כמו הרבה ציטוטים של איינשטין, גם המשפט הזה זכה לאזכורים שכלל אינם קשורים לפיזיקה, אחד הטובים
מופיע בספר "בשורות טובות" מאת טרי פראצ'ט וניל גיימן : "אלוהים לא משחק בקובייה עם היקום: הוא משחק משחק בלתי ברור שהוא המציא, שאפשר להשוות, מנקודת המבט של שאר השחקנים (כלומר: כולם), לגירסה של משחק פוקר מבולבל, מוזר, בחדר חשוך לחלוטין, עם קלפים ריקים, על סכומים אינסופיים, עם מחלק שלא אומר לך את החוקים, ומחייך כל הזמן!". נראה שאיינשטיין היה חותם על ההצהרה הזו. קראו עוד על אלוהים וחוקי הטבע.