מזמור "אשת חיל" נכתב על ידי שלמה המלך, שיר הלל לאישה שיופיה מלווה בפנימיות. למזמור מקום שמור בליבי ואני נוטה לפזמו מעת לעת. לאחרונה אינני חדלה לחשוב על אותה אישה. השיר נפתח בשאלה הגורלית: 'אשת חיל מי ימצא? ורחוק מפנינים מכרה'. ז"א שקשה מאוד למצוא אישה כזו. לא כל אחד זוכה לה. הוא צריך להיות אדם מאוד מיוחד כדי לזכות באישה כל כך יקרה.
הלכתי אחורנית בזמן ומצאתי שההבנה לכך שאותו יצור אנושי שקוראים לו היום אישה, הוא איננו אותו היצור אשר אריסטו קרא לו "גינה", אלא זה באמת יצור אחר שעולמו הוא עולם אחר. לעומת היהדות שמלכתחילה נאמר: "זכר ונקבה ברא אותם ויקרא את שמם אדם", אריסטו, ראה את האשה כיצור אנושי פגום שאנושיותו איננה שלימה. במציאות הטבעית של האדם, האשה קיימת. הרי בלי זה האנושות לא הייתה קיימת בכלל אם האשה לא הייתה מעצבת את הדבר הזה יחד עם הגבר. ובכל זאת…
קצת היסטוריה – עד המחצית הראשונה של המאה ה -19 העיסוק הנפוץ ביותר לנשים הי עבודה כמשרתות בבית אנשים אמידים. ברמה התרבותית-אינטלקטואלית ובמציאות הפוליטית לא היה לאשה מעמד. העולם היווני שהוא למעשה המקור שממנו צמחה הציוויליזציה של העולם המערבי שאנחנו כולנו שקועים בה, זהו המקור שממנו צמחה החשיבה הפילוסופית המערבית, המדע המערבי וגם המדינה המערבית. כל המושגים היסודיים של ארגון חברתי פוליטי כולם באים מיוון. והנה, ביצירה של אותה תרבות יוונית גדולה – אשר תקופת קיומה הוא למעלה מאלף שנים, מן התקופה שבה בעצם נוצר כל עולם התודעה האנושית המתייחס לחיים האינטלקטואליים ולחיים הפוליטיים – לא נמצא אישה!
לאשה לא היה מקום במישור האינטלקטואלי ולא במישור המציאות של החברה המאורגנת. מקומה היה במשפחה, מקומה היה בבית וכו'. בתרבות של העולם המערבי, שעוצב על-ידי הנצרות, לא נמצא עד המאה ה-19 אשה אקדמאית. עד המחצית השנייה של המאה ה-19 וקצת לפני למעלה ממאה שנה, לא הייתה בעולם רופאה ולא הייתה בעולם עורכת דין ואין צריך לומר שלא הייתה פרופסורית באוניברסיטה.
ביהדות, במקרא, רוב הדמויות הן דמויות גבריות. בדרך כלל מקומן של הנשים במקרא לא היה בהנהגה, אולם היו להן תפקידים משמעותיים והרי גורל. רבקה, מרים, דבורה, תמר ועוד, הנשים המקראיות הללו פעלו בעוצמה, בחכמה ובמוסריות יוצאות דופן. נשים מצילות חיים, נשים שהביאו לגאולה.
מאז המחצית השנייה של המאה ה-19 ועד ימינו, תרבות המישור של חיי הרוח האינטלקטואלים והמישור של החיים הפוליטיים, חדלה מלהיות עניין גברי ונעשתה עניין אנושי כללי. היינו, מהמאה ה-19, לא תיתכן חברה אנושית מתוקנת שבה האישה איננה חלק אינטגרלי הן בתרבות האינטלקטואלית והן בחיים הפוליטיים והחברתיים.
כל זאת פרומו לקורונה, שבאה לשים כתר על ראש האשה! זאת אומרת, שכל מה שהרגשת ועברת ולמדת וצברת, הכול נאסף בקפידה, בכוונה ומחשבה תחילה, לרגע הזה, לזמן הכי מכריע בתולדות האנושות החולה, המפולגת והשסועה שאין לה מטרה משותפת. האנושות מתפרקת.
העולם שלנו מאד מיוחד ועל כן עליו לזכות בכזו אשה. אשת חיל. לא פחות. תכונות שונות של אשת חיל ניתן למצוא במזמור; אמינות וערכי המשפחה – "בטח בה לב בעלה"; כלכלת ביתה – "זממה שדה ותקחהו, מפרי כפיה נטעה כרם", "סדין עשתה ותמכור וחגור נתנה לכנעני"; עשייה ויצירה – "דרשה צמר ופשתים ותעש בחפץ כפיה", "ידיה שלחה בכישור וכפיה תמכו פלך"; קידום ודאגה למשפחה – "צופיה הליכות ביתה"; מידת ההשקעה – "ממרחק תביא לחמה"; תבונה – "פיה פתחה בחכמה"; יראת שמים וגמילות חסדים – "תורת חסד על לשונה", "כפה פרשה לעני וידיה שלחה לאביון.
האישה של העתיד כבודה פנימה. ופניה לחיבור העם.