השמש זורחת ציפורים מצייצות השמיים כחולים והכל מושלם, איזה עולם יפה יש לנו. אנו חיים בגן עדן ממש, יש לנו הכול, הטבע סידר לנו מקום מתאים בדיוק רב לכול צרכנו, נותן לנו שפע כול טוב לקיומנו. בעולם הדומם צומח וחי כולם חיים בהרמוניה והכל מתקיים באיזון מושלם. התמונה משתנה כשהאדם משתלב בכל הטוב הזה, לנו בני האדם לא כמו כשאר דרגות ההתפתחות לפנינו, יש דבר נוסף שנקרא אגואיזם וקיבלנו אותו גם כחלק מהאבולוציה הכללית של הטבע, תוספת ההתפתחות הזו שייחודית לנו האדם גורמת לנו להרגיש עליונים מכל חלקי הטבע ולחשוב רק על עצמנו ויותר מכך, איך לנצל את כל הסביבה לתועלתנו גם אם זה אומר על חשבון המשאבים שהטבע בטובו נותן לנו. אנו בעצם היחידים בכל הבריאה שמפרים את האיזון העדין שבכל המערכות. אי אפשר להישאר אדיש ולא להעלות במחשבתנו את השאלה למה אנו בני האדם אף פעם לא מרוצים ממה שיש לנו ולא יכולים ליהנות מכל הטוב שאנו מקבלים בכול רגע ותמיד יש בנו חוסר שקט ורדיפה אחר העונג הבא, ממש בור ללא תחתית. התוספת הייחודית שהאדם קיבל לאורגניזם החי שבו, מאפשר לו לשקול ולהתייחס בשכלו על כל מצב ומביאו לחוסר מנוחה כדי למצוא את המנוחה והוא אף פעם לא מגיע אליה כי כול רגע כבר לא טוב לו ומחפש הלאה. כל רגע אנו עושים השוואה בין מצבים, העיניים הגדולות שלנו רוצות לבלוע את כל מה שהן רואות ואף פעם אנחנו לא מגיעים להרגשת סיפוק, למנוחה ולנחלה. מטרת התכונה הזו שלנו היא שנשאף לאיזון שלא כמו בשאר חלקי הבריאה שהאיזון בא להם באינסטינקטים, לנו בני האדם נתנו את האפשרות ליצור את האיזון בעצמנו וכפי שאנו רואים אנו לא ממש מבינים איך לעשות זאת. בגלל האגואיזם שבנו, שאנו רוצים הכול לעצמנו, אנו בכל רגע ורגע מפירים את האיזון, לוקחים כל הזמן בלי לתת חזרה ומנצלים את כל המשאבים מעל ומעבר לצרכינו בלי חשבון עד שמכלים עד תום את המשאב באותו מקום ומשם פונים למקום אחר מבלי לחשוב לרגע שבכך אנו גודעים את הענף עליו אנו יושבים. עד שלא נבין שכך אנו פועלים מטבענו ונרצה לשנות את המצב, לא נצליח ליהנות מהעולם היפה שניתן לנו. כמו ששמעתי פעם בהרצאה של ערן שיוביץ – שם המשחק הוא איזון.