אפתח באמרה של אדם בשם סטפן פריי, הוא כתב "אם אתה מכיר מישהו בדיכאון, אנא הואל בטובך שלא לשאול מדוע. דיכאון אינו תגובה ישירה למצב רע, דיכאון פשוט שם, כפי שהינו, כפי שמזג האוויר. נסה להבין את החושך, התשישות, חוסר התקווה והבדידות שהם פוסעים לתוכה. היה שם בשבילם כשהם יוצאים מצידה השני. קשה להיות חבר של מישהו בדיכאון, אך זה מעשה אדיב, אציל, ואחד הטובים ביותר שאי פעם תעשה". זה העניין בדיכאון ממושך, כבני אדם סתגלניים אנו יכולים לצאת כמעט מכל מצב, ולו רק מפני שאנו רואים את התקווה בסוף הדרך, את היציאה. בדיכאון הדבר הזה נשדד ממך ואתה נותר עיוור, משוטט בחושך מוחלט ללא כלים שיסייעו לך לראות את המחר.
קל יותר לומר "כואבת לי השן" וגם הרבה יותר מובן מאשר "נשבר לי הלב", עלינו לזכור כי הרגשת שברון ועצב היא חלק מן החיים ונורמלית בהחלט, מאידך אם אנו מוצפים שברון לב, רצוצים וירודים מבוקר עד ערב, ייתכן ואנו סובלים מדיכאון. דיכאון בהגדרה הוא מצב רפואי רציני שיודע להסלים ללא התייחסות מותאמת, לאלו המוצאים טיפול ניתן לראות שיפור תוך מספר שבועות. ארגון הבריאות העולמי הזהיר כי דיכאון יהיה רק לשני במקומו בעולם אחרי איידס עד סוף העשור הזה. ישנה עלייה מדאיגה ומתמדת במרשמים לתרופות המטפלות בדיכאון, ועדיין קיימת חוסר הבנה סביב אותה מחלה המשתלטת על האדם ללא הבחן בין לאום, מגדר או מצב סוציואקונומי מסוים.
מדוע? מהיכן מגיעה חוסר ההבנה, חוסר הזדהות ומחשבה שהם סתם עושים עניין, הרי כולנו היינו מדוכאים באיזשהו שלב, אולי אפילו לזמן ממושך, חווינו אבדן, פרידה, חוויה מטלטלת או פשוט ריקנות איומה, ובכל זאת הצלחנו למצוא את האור בקצה המנהרה, משמעות, ולצאת מאותו מצב אל עבר החיים, אל עבר משהו חדש, היטבנו לבנות יסוד אחר ומתוך ההרס נרקמו חברויות וערכים של תמיכה והכלה.
אולי מפני שאלו הסובלים מדיכאון של ממש לא מרגישים שאנו, אלו שחייהם מאירים להם במידת מה נדע לקבל אותם על אף השקפתם המתייסרת בעולם? אולי הפחד מדחייה חברתית על כל צורותיה, אישית, זוגית, תעסוקתית, היא זו המונעת מהם לקחת חלק פעיל ולנסות לתפקד במה שנותר? אולי אנחנו, אלו שהאירו להם החיים במידת מה גורמים לחושך גדול וחוסר קבלה? אולי עלינו מוטלת האחריות לגדל דור שאינו מפחד להתכופף עם הרוח כשמגיע גל גדול, ומאיים לזעזע כל תחושת הנאה. רק אולי כשנהיה מוכנים באמת כחברה נוכל להבין את המשמעות של תחושת חנק כה גדולה. כשאין הועיל ואיש אינו מבין הדרך לייאוש מוחלט אישי וחברתי קצרה.